המגע הינו כלי בסיסי ומשמעותי עוד משחר ימינו כבני אנוש. גם כיום בעולם המודרני תופס המגע מקום חשוב בתהליכים של תקשורת בין-אישית וגם ככלי לריפוי, ולהבעת אכפתיות וחיבה. בכל תקופת חיינו, ובעיקר בשלבים הראשונים שלאחר הלידה, אנו מצויים במצב מואץ של גדילה והתפתחות שבחלקו הגדול תלויי מגע. ניתן לזהות כי ביילודים אשר נחסך מהם מגע מתפתחת תשישות וחלה הידרדרות מהירה במצבם הגופני עד מוות.
מחקרים מוכיחים, שליטוף ומגע עדין בחיים המוקדמים של הרך הנולד, ממריצים את צמיחת הגוף והשלד, משפרים את יכולת העיכול וממריצים את המערכת ההורמונאלית.
כמו כן בהסתמך על מחקר זה ודומים לו, הוכחה ההשפעה החיובית שיש לעיסויעל מערכת החיסון ובהקלה על מצבים של מתח וכל התסמינים הנלווים לו.
המגע משפיע מאוד על מערכת העצבים, כשהוא מרגיע וממריץ את הגוף בו זמנית ומחקרים אף הראו שהוא גם מעודד שחרור אנדורפינים (הורמונים מעוררי שמחה) ואשר פועלים כסמי הרגעה טבעיים המפחיתים עוצמות כאב ויוצרים תחושות והרגשות של התרוממות רוח ובריאות.
תפקידו של המגע ברור גם בהתפתחות ההתנהגותית-פסיכולוגית של האדם.
הפסיכולוגיה המודרנית שחקרה קשרים ברורים ומוגדרים, השוותה בין תבניות קשר הורה-ילד מוקדמות, אשר נוצרות בעיקרן באמצעותמגע, לבין תבניות התנהגותיות בשלבים מאוחרים יותר של החיים. היא הראתה את ההשפעה החיובית בילד אשר קיבל מגע מהוריו, ואת ההיפך כאשר היה חסך במגע. לרוע המזל, ההשפעה המדהימה של זיגמונד פרויד על הפסיכיאטריה המודרנית טענה ששילוב של מגע במהלך הטיפול הינו טאבו מוחלט. רק בשלבים מאוחרים התחילו להניח את הבסיס לרעיון הטיפול במחשבה וגם בגוף יחדיו-"גוף-נפש". העובדה שכיום ישנה מסגרת ברורה לתראפיות מגע הידיים לטיפול במחשבה ובגוף מהווה הוכחה ברורה לצורך בטיפול באדם כמכלול.
החושים שלנו מתפתחים ברצף מוגדר היטב: מישוש, שמיעה וראייה, מה שמייחד את המגע כהשפעה הבולטת ביותר על התפתחותנו המוקדמת. האדם מסוגל להתמודד עם חיסרון של אחד משלושת החושים הנ"ל למעט תסמונת ע"ש קוטנוס אנלג'יה, שבו העור אינו מעביר מסרים למערכת העצבים וכתוצאה מכך האדם אינו חווה כאב בעור ועלול לגרום לעצמו לפגיעה חמורה מבלי להבין בכלל. לאנשים עיוורים לעומת זאת ישנה היכולת, לפרש את העושר והצבע של העולם דרך המגע שלהם. כתב הברייל מעשיר את עולמם של העיוורים ומאפשר להם לתקשר באמצעות המגע. במזרח הרחוק, מסורת העיסוי הייתה בשליטתם של העיוורים, אשר חוש המגע שלהם היה מודגש ומעודן ביותר. המגע משמש גם רופאים, ככלי אבחון ראשוני, על ידי מישוש מפיק הרופא מידע ראשוני לגבי מצבו הגופני של המטופל.

הנקודה המעניינת במגע ועיסוי היא שהם מתבצעים באופן בלתי מודע, דבר שניתן לראות היטב ביחסי אם-ילד, שבהם האם מסלקת באופן אינסטינקטיבי כל מקור כאב מהילד, באמצעות נגיעה בחלק הכואב אם בנשיקה ואם בליטוף. אפילו מחלה נחשבת לרצון מצד הילד לקבלת תשומת לב, דבר המסתיר לרב, צורך נואש לקבל מגע. אנו מחפשים מגע בחיינו באופן פעיל, אם באמצעות עיסוי ועם בדרכים אחרות. לדאבוני, רצון חיוני זה למגע, מדוכא לפעמים והוא עלול לבטא את עצמו בדרכים מופרעות ומזיקות, כמו אלימות או התעללות על כל סוגיה. ניתן, לכן, להעביר מסר מדויק וברור לאדם אחר, באמצעות המגע שלנו. המגע נראה זהה, אולם באירועים מסוימים הוא משדר מסרים שונים לחלוטין. המגע הינו דרך התקשרות העוברת מעבר למילים באופן שבו המילים אינן עוברות לעולם. אדם החווה מגע-עיסוי מחפש לרוב את המילים "הנכונות" לתיאור מצבו הנוכחי, והוא מדבר על "תחושה של שלווה ורוגע" , על "תחושת איזון" או על "חזרה לתלם". מקבל המגע/המטופל, חש את גופו כשופע מעונג ומאושר. מחקרים על חולים במחלות קשות, מראים, שיד אוהבת מהווה חלק חיוני בתהליך הריפוי. בתחומים של הרפואה המודרנית, שבהם התרופות המסורתיות מהוות את צורת הטיפול היחידה, ובייחוד בפסיכיאטריה ובגריאטריה, מגע עשוי להיות הדרך היחידה שדרכה אנשים ישמרו תחושת כבוד והערכה עצמית.
באמצעות המגע, אנו יכולים ליצור תחושת שלווה פנימית, זאת וחיים הרמוניים בתוך עצמנו. אנו תורמים לשלווה בסביבה שלנו, ויוצרים את כל השוני בעולמנו באופן כללי.

להתייעצות התקשרו: 1-700-052-053

צור קשר

השם שלך (חובה)

האימייל שלך: (חובה)

ישוב: (חובה)

טלפון: (חובה)

ההודעה שלך